<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' סוכה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
שראגא אמרי לה במטללתא ואמרי לה אבראי מימטללתא ולא פליגי הא בסוכה גדולה הא בסכה קטנה, ואיזו היא סכה קטנה כי דתניא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשרה רבי אומ' פסולה עד שיהא בה ארבע אמות על ארבע אמות, מאי טעמיהו דרבנן קא סברי סוכה דירת עראי בנן וכי מחזקת ראשו ורובו ושלחנו כשרה וכמה ראשו ורבו ושולחנו שבעה טפחים, ורבי סבר סכה דירת קבע בנן אי אית בה ארבע אמות על ארבע אמות דירין בה אינשי ואי לא לא דירין בה אינשי, והילכתא כרבנן דאמרי אפילו אינה מחזקת אילא ראשו ורובו בלבד.
<h2>דף ה:</h2>
ומנא לן דכל פחות משלשה באויר אמרינן לבוד וכל פחות מיארבע אמות בדופן אמרינן דופן עקומה, דאמ' רבי חייה בר אשי אמר רב שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני ואמרינן עלה [ו' ע"ב] לרבי מאיר הילכתא למאי אתאי לגוד וללבוד ולדופן עקומה, גוד דאמרינן גוד דאסיק מחיצאתא, לבוד הא דאמרינן דכל פחות משלשה כלבוד דמי, דופן דאמרינן דופן עקומה הני תלת מילי הלכה למשה מסיני.
<h2>דף ו:</h2>
ושאין לה שלש דפנות. תנו רבנן שתים כהילכתן ושלישית אפילו טפח ור' שמעון אומר שלישית כהילכתה ורביעית אפילו טפח והילכתא כרבנן. ואתו טפח היכן מעמידו אמ' רבי סימון אמ' רבי יהושע בן לוי עשה טפח שוחק ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן וכל פחות משלשה כלבוד דאמי, אמ' ראבא ואינה ניתרת אילא בצורת פתח ואיכא דאמרין אמר ראבא (וצריבא) [וצריכא] נמי צורת פתח. רב אשי אשכחיה לרב כהנא דעבד לה טפח שוחק וקא עביד לה נמי צורת פתח אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמ' ראבא וניתורת נמי בצורת פתח, אמר ליה אנא כאידך לישאנא סבירא לי וצריכא נמי צורת פתח וכין הילכתא.
<h2>דף ז:</h2>
ושחמתה מרובה מצילתה פסולה. תנו רבנן חמתה מיחמת סכך ולא מיחמת דפנות ורבי יאשייה אומר אף מיחמת דפנות והילכתא כרבנן. האכא קא תאני שחמתה מרובה מצלתה פסולה הא כהדדי נינהי כשרה והתם קא תאני שצילתה מרובה מיחמתה כשרה הא כהדדי נינהי פסולה, לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה הא דקא תאני שחמתה מרובה מצלתה פסולה הא כהדדי כשרה מלמטה, הא דקא תאני שצילתה מרובה מחמתה כשרה הא כהדדי פסולה מלמעלה, מאי טעמא משום דכל חמה שיעור זוזא מיעילאי האוי מתתאי שיעור איסתירא, הולכך הא כהדדי פסולה דקא תאני דמהויא מלמעלה הא כהדדי כשרה דקא תאני מלמטה דמהויא חמתה מלמטה טפי ממאי דמהויא מלמעלה.
<h2>דף ח:</h2>
תנו רבנן סוכת גוים סוכת נשים סוכת בהמה סוכת כותים סוכה מכל מקום כשרה בלבד שתהא מסוככת כהילכתה אמ' רב חיסדא הוא שעשאה לצל, מכל מקום לאיתויי מאי לאיתויי הא דתנו רבנן סוכת הרועים סוכת הקיאצים סוכת הבורגנין סכת שומרי פירות סוכה מכל מקום כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה אמ' רב חיסדא הוא שעשאה לצל.
<h2>דף ט.</h2>
ואסור להיסתפק מיעצי סכה כל שבעה דאמ' רב ששת משום רבי עקיבה מניין לעצי סוכה שאסורין בהנאה כל שבעה תלמ' לומ' חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, ותניא רבי יהודה בן בתירה אומר מניין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסכה תלמ' לומ' חג הסכת לייי חג לייי וסכה לייי, ולא מבעיא מן עצים דסכה דאסיר לאסתפוקי מניהו אילא אפילו תלא בה מיגדי נגד בה מאני אדעתא לאשפורה אסיר ליה לאיסתפוקי מניהו, דתנו רבנן סיככה כהילכתה ועיטרה בקראמין ובסדינין המצוירין ותלה בה איגוזין הפרסקין ורימונין פרכילי ענבים ועטרות שלשובלין יינות שמנים וסלתות אסור להיסתפק מיהן עד מוצאי יום טוב האחרון, ואם התנא עליהן הכל לפי תנאו והוא דאמ' אינו בודיל מיהן כל בין השמשות.
<h2>דף ט:</h2>
תנו רבנן בסוכת ולא סוכה שבתוך הבית ולא סוכה שתחת הסכה ולא סכה שתחת האילן, אדרבה בסכות תרתי משמע אמ' רב נהמן בר יצחק בסכת כתיב.
<h2>דף יא.</h2>
זה הכלל דבר המקביל טימאה ואין גידוליו מן הארץ אין מסככין בו. מנא הני מילי כי אתא ראבון אמ' רבי יוחנן אמר קרא חג הסכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב לסכה הכתוב מדבר, ורב חיסדא אמר מיהכא צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סכות ככתוב.
<h2>דף יב.</h2>
ואמר רב חיסדא הדס שוטה לסוכה עץ עבות ללולב והאיי הדס שוטה פסול להושענה בין לחודיה בין בהדי אסא אחרינא, והיכי דאמי הדס שוטה דררבן אטירפיה ופתיין.
חבילי קש חבילי עצים חבילי זרדין אין מסככין בהן. לא מפני שהן פסולין לסיכוך אילא פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתיפו ומעלה ומניחה על גבי סוכה ליבשה ונימלך עליה לסכוך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי.
<h2>דף יב:</h2>
אמ' רב יהודה הני שושי ושוצרי מסככינן בהוא, אביי אמר בשושי מסככינן בשוצרי לא מסככינן מאי טעמא כיון דסני ריחיהו שביק לה ונפיק. אמ' רב חנן בר ראבא הני היזמי והאגי מסככינן בהי, אביי אמ' בהיזמי מסככינן בהאגי לא מסככינן מאי טעמא כיון דנתרין עליה שביק לה ונפיק.
<h2>דף יג.</h2>
מידקא (אסר) [אמר] ואם התירן כשרות שמע מינה היכא דאיכא איגד אסור לסכך בהן, ואמר חנן בר ראבא הא אפקותא דדיקלא מסככינן בה ואף על גב דאגידא איגד בידי שמים לא שמיה איגד, ואף על גב דאגיד להו איהו איגד באחד לא שמיה איגד. דרש מרי מר הני איסוריאתא דסורא מסככינן בהי ואף על גב דאגידן ההוא למניאנא בעלמא דאגידן להי.
<h2>דף יג:</h2>
ואמ' ר' אבא אמר שמואל הני צריפי דאורבאני כיון שהתיר ראשי מדנין שלהן כשירין והא אגידי מיתתאי אמ' רב פפא בדשרנהו, רב חונא בריה דרב יהושע אמ' אף על גב דלא שארי להו כל איגד שאינו עשוי לטלטלו לא שמיה איגד.
<h2>דף טז.</h2>
המשלשיל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהות מן הארץ שלשה טפחים פסולה אם מלמטה למעלה אם גבוהות עשרה טפחים כשרה, רבי יוסי אומ' כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים כך מלמעלה למטה עשרה טפחים. הרחיק הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה והילכתא כרבנן.
<h2>דף טז:</h2>
ואמ' רב חיסדא אמ' אבימי מחצלת ארבעה ומשהוא מתרת בסוכה משום דופן והיכי עביד לה מוקים לה בי מצעי דסוכה בפחות משלשה טפחים לתתאי ובפחות משלשה טפחים לעילאי דכל פחות משלשה כלבוד דאמי, מאי קא משמע לן מתניתין היא דתנן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה הפחות משלשה טפחים כשרה, אי ממתניתין הוה אמנא חד לבוד אמרינן תרי לבוד לא אמרינן קא משמע לן, מותיבי מחצלת שבעה ומשהוא מתרת בסוכה משום דופן כי תניא ההיא בסכה גדולה.
ואמ' רב אסי פאס ארבעה ומשהוא מתיר בסכה מישום דופן היכי עביד מוקים ליה בפחות משלשה לדופן וכל פחות משלשה כלבוד דאמי ומאי קא משמע לן משך סכה קטנה שבעה טפחים. והני מלי במשכה אבל בגובהה עד דהאוי גובהה דסוכה עשרה טפחים דתנן [ב', ע"א] ושאינה גבוהה עשרה טפחים פסו'.
<h2>דף יז.</h2>
בית שניפחת וסיכך על גביו אם יש בין הכותל לסיכוך ארבע אמות פסולה פחות מארבע אמות כשר'. מאי טעמא דאמרינן דופן עקומה פחות מארבע אמות כשרה דכל פחות מארבע אמות אמרינן חזיה להאיי דופן כמאן דמקרבא גבי סכך דאמי וכשרה.
והילכתא אויר פוסיל בשלשה טפחים בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה סכך פסול פוסל בארבעה בסוכה קטנה.
<h2>דף יח.</h2>
אמ' אביי אויר שלשה בסכה גדולה מועטו בין בקנים בין בשפודים האוי מיעוט דכל פחות משלשה אמרינן לבוד, בסכה קטנה מיעטו בקנים האוי מיעוט ואמרינן לבוד מיעטו בשפודים לא האוי מיעוט מישום דשפוד גופיה סכך פסול הוא והני מילי מן הצד. באימצע הסוכה מאי, פליגי בה רב אחא וראבינא חד אמא באימצע נמי אמרינן לבוד וחד אמא מן הצד אמרינן לבוד באימצע לא אמרינן, והילכתא אפילו בסוכה קטנה נמי ואפילו באימצע אמרינן כלבוד דאמי וכשיר, דקימא לן בכל התורה כולה רב אחא לחומרא וראבינא לקולא והילכתא כראבינא לקולא לבר מן תלת מילי אמצא ביעי ומזרקא דרב אחא לקולא וראבינא לחומרא והילכתא כרב אחא לקולא.
דרש רבי יהודה בר רבי אילעאי בית שניפחת וסיכך על גביו כשרה אמר לפניו רבי ישמעאל בר רבי יוסי רבי פרוש, כך אמר אבא ארבע אמות פסולה פחות מארבע אמות כשרה.
סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כשרה ושאין לה פצימין אביי אמ' כשרה ראבא אמ' פסולה, אביי אמ' כשרה פי תקרה יורד וסותם ראבא אמ' פסולה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם והילכתא כותיה דראבא.
<h2>דף יט.</h2>
רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא מסכיך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין אמר ליה לא סבר לה מר הילכתא כראבא, אהוי ליה נראה מבחוץ ושווה מבפנים ואיתמר עלה ניראה מיבחוץ ושווה מבפנים נידון משום לחי דהינו פצימא.
<h2>דף יט:</h2>
העושה סכתו כמין צריף או שסמכה לכותל רבי אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמ' מכשירים. ר' אליעזר סבר דומיא דאהל בענן וכיון דלית לה גג לאו אהל היא ורבנן סברי שיפועי אוהלים כאוהלים דאמו, הילכתא מאי תא שמע דאביי אשכחיה לרב יוסף דגני בכילת חתנים בסכה אמ' ליה כמאן אמ' ליה כרבי אליעזר דאמ' כל היכא דלית לה גג לאו אהל היא, אמ' ליה ושבקת רבנן ועבדת כר' אליעזר אמ' ליה בריתא איפכה תניא ר' אליעזר מכשיר וחכמין פוסלין, ואמ' ליה ושבקת מתניתין ועבדת כבריתא אמ' ליה מתניתין יחידאה היא דתניא העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל רבי נתן אומר רבי אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמין מכשירין, שמע מינה מידרב יוסף דכילת חתנים שריא למיגנא בה בסכה מאי טעמא כיון דלית לה גג לאו אהל היא ולא מיחזי כסוכה שתחת הסכה, ושמע מנה סוכה דלית לה גג ודעבידא כצריפא פסולה, ושמע מינה כילה דאית לה גג אסיר למיגנא בה בסוכה ואפילו למאן דאמ' סוכה דירת קבע בענן אתו אוהלי עראי מבטלי אוהלי קבע, ואף על גב דפליג רבי יהודה דאמ' לא אתו אוהלי עראי מבטלי אוהלי קבע דתנן ר' יהודה אומ' נוהגין היינו ישינין תחת המטות בפני זקינים, תנן סתאמא דלא כרבי יהודה הישן תחת המטה בסכה לא יצא ידי חובתו ותרגמה שמואל במטה דגבוהה עשרה טפחים אלמא אתו אהלי עראי מבטלי אהלי קבע, ותוב אסור לישן בכילה בסכה, דרב שרא ליה לרב אהא בר דלא למיגנא בכילה בימטללתא מישום באקי סבר מיצטעיר פטור מן הסכה, טעמה דקא מיצטעיר דפטור דגאני דהא פטור אבל אין מצטעיר אסור.
<h2>דף כ.</h2>
תנו רבנן מחצלת שלהשיפה ושליגמי גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה ושלקנים ושלהילף גדולה מסככין בה ארוגה אין מסככין בה, רבי ישמעאל בר רבי יוסי אמר מישום אביו אחד זו ואחד זו מסככין בה וכך היה רבי דוסא אומר כדבריו.
<h2>דף כ:</h2>
תניא אמ' חנניה כשירדתי לגולה מצאני זקן אחד ואמר לי מסככין בבריא [ואמרתי לו הן] וכשבאתי אצל רבי יהושע אחי אבא הודה לדברי, אמ' רב חיסדא והוא דלית ליה גודפא, אמ' עולא הני ברואתא דמהוזא אלמלא קיר שלהן מסככין בהן מאי טעמא משום דכד אית ליה גודפא הוה ליה [כלי] ומקביל טמאה ואין מסככין בו ודאישתקיל גודאפיה נמי הוה ליה בלאי כלים ומקביל טומאה ואין מסככין בו, אבל לשוויה דופן בין דאית ליה גודאפא בין דאישתקיל ליה שפיר דאמי. והיכא דלית ליה גודאפא מיעיקבה ההוא לסיכוך עביד ומסככין בו.
<h2>דף כב:</h2>
ושחמתה מרובה מצילתה פסולה. תנו רבנן חמתה מיחמת סכך ולא מיחמת דפנות ורבי יאשייה אומר אף מיחמת דפנות והילכתא כרבנן. האכא קא תאני שחמתה מרובה מצלתה פסולה הא כהדדי נינהי כשרה והתם קא תאני שצילתה מרובה מיחמתה כשרה הא כהדדי נינהי פסולה, לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה הא דקא תאני שחמתה מרובה מצלתה פסולה הא כהדדי כשרה מלמטה, הא דקא תאני שצילתה מרובה מחמתה כשרה הא כהדדי פסולה מלמעלה, מאי טעמא משום דכל חמה שיעור זוזא מיעילאי האוי מתתאי שיעור איסתירא, הולכך הא כהדדי פסולה דקא תאני דמהויא מלמעלה הא כהדדי כשרה דקא תאני מלמטה דמהויא חמתה מלמטה טפי ממאי דמהויא מלמעלה.
<h2>דף כו.</h2>
תנו רבנן הולכי דרכים ביום פטורין מן הסכה ביום וחיבין בלילה הולכי דרכים בלילה (פטורין) פטורין מן הסכה בלילה וחיבין ביום הולכי לדבר מצוה פטורין מן הסכה בין ביום בין בלילה. תנו רבנן שומרי העיר ביום פטורין מן הסכה ביום וחיבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורין מן הסכה בלילה וחיבין ביום שומרי גנות ופרדיסות פטורין מן הסכה בין ביום בין בלילה, ואמאי ליעבדו סכה התם וליתיבו אמ' אביי תשבו כעין תדורו ראבא אמ' פירצא קורא לגנב. חולין ומשמשיהן פטורין מן הסכה. תנו רבנן חולה שאמרו לא חולה שיש בו סכנה אילא אפילו חולה שאין בו סכנה ואפילו חש בראשו, אמ' רבן שמעון בן גמליאל פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי והתיר לי יוסי בירבי לישן לי ולמשמשי חוץ לסכה, רב שרא ליה לרב אחא בר דלא למיגנא בכילתא בימטללתא משום באקי, ראבא שרא ליה לרב אחא בר אדא למיגנא לבר מימטללתא מישום סירחא דגירגצא, ראבא לטעמיה דאמ' ראבא מצטעיר פטור מן הסכה, כולה כד כתיבא.
ואסיר ליה לאיניש למיקבע סעודתיה לבר מימטללתא דתנן אוכלין ושותין עראי חוץ לסכה דוקא אכילת עראי אבל אכילת קבע בסכה, וכמה אכילת עראי אמ' אביי כי טעים צורבא מן רבנן ועייל לכילה, וכל הלין שבעה יומי מיתבעי ליה לשוויה לסכה קבע דתנו רבנן כל שבעת הימים עושה אדם את סכתו קבע ואת ביתו עראי, כאיזצד יש לו כלים נאים מעלן לסכה מצעות נאות מעלן לסכה אוכל ושותה בסכה ומטייל בסכה.
<h2>דף כו:</h2>
מעשה והיביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי שלמים ואמרו העלום לסכה. תאנה לא מפני שהלכה כין אילא שרצו להחמיר על עצמן.
<h2>דף כז.</h2>
רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חיב אדם לוכל בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכמין אומרין אין לדבר קיצבא חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד. מאי טעמא דר' אליעזר אמ' קרא בסכת תשבו שבעת ימים תשבו כעין תדורו מא דירא אחת ביום ואחת בלילה אף ישיבת סוכה נמי אחת ביום ואחת בלילה, ורבנן מאי טעמיהו אמ' ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק נאמר חמשה עשר בחג הסכות ונאמר חמשה עשר בחג המצות מה להלן לילי יום טוב ראשון חובה מיכן ואילך רשות [אף כאן כו'], והתם מנא לן דכתי' בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה לדורות, והילכתא כרבנן. רבי אליעזר אומ' אין יוצאין מסכה לסכה ואין עושין סכה בחולו שלמועד וחכמין אומרין יוצאין מסכה לסכה ועושין סכה בחולו שלמועד, מאי טעמיה דר' אליעזר אמ' קרא חג הסכת תעשה לך שבעת ימים סכה ראויה לשבעה בענן, ורבנן אמרי קרא בסכת תשבו שבעת ימים סכה לשבעה בענן, והילכתא כרבנן ושווין שאם נפלה במועד שחוזר ועושה אותה.
<h2>דף כז:</h2>
רבי אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון שלחג בלולבו שלחבירו דכתי' ולקחתם לכם משלכם כך אין יוצא ידי חובתו בסכתו שלחבירו, וחכמין אומרין אף על פי שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון שלחג בלולבו שלחבירו אדם יוצא ידי חובתו בסכתו שלחבירו, שנ' כל האזרח בישראל ישבו בסכות מלמיד שכל ישראל ראויין לישב בסכה אחת, והילכתא כרבנן.
<h2>דף כח:</h2>
תנו רבנן בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות אין תשבו אילא תדורו אמרה התורה שב בדירת עראי, מיכן אמרו היו לו כילים נאים מעלן לסכה מצעות נאות מעלן לסכה אוכל ושותה בסכה ומשנין בסוכה, ואמ' ראבא מאני מיכלא לבר מימטללתא כגון קידרי ושפודי ובי תפי ובר טואיי ואגאני דלישא ומאני דקמחא ומאני דתבלי ואצרי כולהון להוו אבראי מימטללתא, מאני משתיא במטללתא כגון גסקי וכובי וקאקוזי וכאסי כולהון.
<h2>דף כט.</h2>
שראגא אמרי לה במטללתא ואמרי לה אבראי מימטללתא ולא פליגי הא בסוכה גדולה הא בסכה קטנה, ואיזו היא סכה קטנה כי דתניא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשרה רבי אומ' פסולה עד שיהא בה ארבע אמות על ארבע אמות, מאי טעמיהו דרבנן קא סברי סוכה דירת עראי בנן וכי מחזקת ראשו ורובו ושלחנו כשרה וכמה ראשו ורבו ושולחנו שבעה טפחים, ורבי סבר סכה דירת קבע בנן אי אית בה ארבע אמות על ארבע אמות דירין בה אינשי ואי לא לא דירין בה אינשי, והילכתא כרבנן דאמרי אפילו אינה מחזקת אילא ראשו ורובו בלבד.
תנו רבנן היה אוכל בסכה וירדו גשמים וירד חוץ לסכה ואכל אין מטריחין אתו לעלות עד שיגמור סעודתו, היה ישין בסכה וירדו גשמים וירד חוץ לסכה וישן אין מטריחין אתו לעלות עד שיאר ויעלה עמוד השחר.
<h2>דף כט:</h2>
יבש פסול לפי שאינו הדר ניפרצו עליו פסול ניפרדו עליו כשר, אמ' רב פפא ניפרצו דעבידין חוציה כהיפיא ניפרדו דאיתקח במידי ואיפרוד חוציה כל חדא מיחברתה כעינין שנ' ויפרדו איש מעל אחיו.
לולב הגזול והיבש פסול. גזול פסול משום דהויא ליה מצוה הבאה בעבירה דכתי' והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה וג' ולא שנא לפני ייאוש ולא שנא לאחר ייאוש, לפני ייאוש בידיה דההוא דגזול אסיר לאחר ייאוש משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, אבל אקנייה לאיניש אחרינא קני ליה ונפיק בגויה ולא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שיני, ומאי שנא מסכה גזולה דמכשרי רבנן דתנו רבנן סוכה גזולה והמסכיך ברשות הרבים רבי אליעזר פוסיל וחכמין מכשירין, אמרי התם היכי דאמי או דגזל מיניה קרקע מקום סוכה וטללה בעצים מן דיליה קא סברי רבנן קרקע אינה ניגזלת אי דגזל עצים וטליל בהו קננהו בשינוי המעשה, אי האכי לולב נמי ליקנייה בשינוי המעשה, קא סברי רבנן לולב אינו צריך איגד דתניא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר ואם תימצי לומר צריך איגד שינוי החוזיר לבריתו לא שמיה שינוי, אי האכי גזל עצי סכה נמי נימא שינוי החוזיר לבריתו לא שמיה שינוי אילא עצי סכה הינו טעמה משום דקננהו בשינוי השם מיעיקרה עצים סתם מיקרו והשתא סכך מיקרו, אי הכי לולב נמי מיעיקרה אסא מיקרי השתא הושענא מיקרי אמרי אסא לא איכא שינוי השם דמיעיקרה נמי אסא דהושענא קארו ליה, והילכתא גזל עצים וסיכך בהן אין לו אילא דמי עצים.
לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו כשר. ובהיכן היו מנענעין בהוד[ו] לייי תחלה וסוף ובאנא ייי הושיעה נא דברי בית הלל בית שמאי אומרין אף באנא ייי הצליחה נא, ותניא אמר רבי אלעזר בר רבי צדוק כך מנהגן שלאנשי ירושלם אדם בא לבית הכנסת לולבו בידו קורא קרית שמע לולבו בידו מתפליל לולבו בידו קורא את ההילל לולבו בידו עומד לתרגם לולבו בידו, לקרות בתורה ולישא את כפיו מניחו על גב קרקע, לבקר חולים ולנחים אבילים לולבו בידו, ניכנס לבית המדרש משגרו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו ללמדך כמה היו זהירין במצות.
<h2>דף לא.</h2>
אמ' ראבינא והאיי גשורא דמטטלתא דגזליה וטליל עליה עבדו ביה רבנן משום תקנת מאריש ואין לו אילא דמי מרישו בלבד, והני מלי בגו שבעה אבל בתר שבעה הדר בעיניה ואי חבריה בטינא אפילו לבתר שבעה יהיב דמיה ותנן [גיטין נ"ה ע"א] על המאריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים. ומנא לן דשינוי השם ושינוי המעשה קאני גזלן דתנן [ב"ק צ"ג ע"ב] הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאו בגדים משלים כשעת הגזילה גזל פרה מעוברת וילדה ורחל טעונה וגזזה משלים דמי פרה עומדת לילד ודמי רחל עומדת לגזז, גזל פרה ניתעברה איצלו וילדה ורחל ניטענה איצלו וגזזה משלים כשעת הגזילה וכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ואמ' רב חיסדא [ב"ק ס"ז ע"א] אמ' רבי יוחנן מניין לשינוי שקונה שנ' והשיב את הגזילה מה תל' לו' אשר גזל, האכי אמ' קרא אם איתה לגזילה בעינה דלא אישתנאי יחזיר ואי לא יחזיר לו דמים.
<h2>דף לא:</h2>
תנו רבנן לולב כפוף כווץ סדוק עקום דומה למגל פסול הרות פסול דומה להרות כשר, אמ' רב פפא האיי לוליבא דסליק בחד חוצא בעל מום הוא ופסול.
<h2>דף לב.</h2>
באעי רב פפא ניחלקה התיאמת ההיא גבא דחוצה היכא דדביקי מיהדדי ההיא דמתיים להו ומשוי להו חד וניחלק מהוא כניפרצו עליו דאמי ופסול או דילמא כניפרדו עליו וכשיר, תא שמע דאמ' רבי מתון אמ' רבי יהושע בן לוי נחלקה התיאמת נעשה כמי שנטלה התיאמת ופסול, מאי התיאמת כדכתי' ויחדו יהיו תמים אל ראשו.
<h2>דף לב:</h2>
לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו כשר. אמ' רב יהודה אמ' שמואל שיעור הדס וערבה שלשה טפחים ולולב ארבעה טפחים כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח, ורבי פרנך אמ' רבי יוחנן שדרו של לולב חוטרא דמצעתיה דלולב צריכא שתצא מן ההדס טפח לבר מיחוצי דידיה.
תנו רבנן ענף עץ עבות עץ שהוא עבות וענפו חופה את עצו היה אומר זה הדס. תנו רבנן קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת זה הוא הדס רבי אליעזר בן יעקב אומר וענף עץ עבות עץ שטעם עצו וענפו שווה היה אומר זה הדס. תאנה עבות כשר שאינו עבות פסול היכי דאמי עבות אמ' רב יהודה דקימן תלתא תלתא אטירפי בחד קינא ורב כהנא אמר תרי וחד, רב אהא בריה דראבא מהדר אתרי וחד הואיל ונפק מיפומיה דרב כהנא, אמ' ליה מר בר אמימר לרב אשי אבא לההוא הדס שוטה קארי ליה, והילכ' כרב יהודה.
תנו רבנן נשרו רוב עליו ונישתייר בו מעט כשר ובלבד שתהא עבותו קימת, רוב עליו כמה האוו תרי אטירפי אימא סופה ובלבד שתהא עבותו קימת, אמ' אביי משכחת לה באסא מיצרא דקאיים שבעה אטירפי בקינא דכד נתרין ארבעה פישי תלתא, ואמר אביי שמע מינה האיי אסא מיצרא כשר להושענא.
<h2>דף לג.</h2>
הדס הגזול והיביש פסול. תנו רבנן יבשו רוב עליו ונישתירו בו שלשה בדי עלי לחים כשר אמ' רב חיסדא ובראש כל אחד ואחד, ניקטם ראשו תאני עולא בר חנינה ניקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר.
<h2>דף לג:</h2>
והיכא דלא אתנחיה ללולב מערב יום טוב בהושענא מתנח ליה ביום טוב כמעשה דמר רב בר חנא ומר רב שמואל.
ערבה גזולה ויבישה פסולה. תנו רבנן ערבי נחל הגדילות על הנחל פרט לצפצפה שגדילה בין ההרים, ואיזו היא ערבה ואיזו היא צפצפה ערבה קנה שלה אדום עלה שלה משוך ופיה חלק, צפצפה קנה שלה לבן עלה שלה עגול ופיה דומה למגל.
<h2>דף לד:</h2>
רבי ישמעאל אומר פרי עץ הדר אחד כפת תמרים אחד ענף עץ עבות שלשה ערבי נחל שתים ואפלו שנים קטומים ואחד שאינו קטום רבי טרפון אומר אפילו שלשתן קטומים, רבי עקיבא אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת, אמ' רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' טרפון ואזדא שמואל לטעמיה דאמ' להו שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו וזבינו ואי לא דרישנא לכו כר' טרפון, ולדרוש להו כר' עקיבא תלתא וקטימי שכיחי חד ולא קטים לא שכיח. רבי אלעזר אומר יכול יהא אתרוג עמהן באגדה אמרתה וכי נאמר פרי עץ הדר וכפות והלא לא נאמר אילא כפות, ומניין שמעכבין זה את זה תלמ' לומ' ולקחתם שתהא לקיחה תמה ואי מחסר חד מן הלין ארבעא מיני לא נפיק איניש ידי חובתיה, דתנן [מנחות כ"ז, ע"א] ארבעת מינים שבלולב מעכבין זה את זה ואמר רב חנן בר ראבא לא שנו אילא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין, אין לו מעכבין דכולהון חדא מצוה דכתיב ולקחתם שתהא לקיחה תמה וכל חד מינהון באעי לקיחה, יש לו אין מעכבין דלא תימא עד דמגבה לכולהון בהדי הדדי לא נפיק אילא דאם מגבה חד חד לחודיה שפיר דאמי, קימא לן לולב אינו צריך איגד.
אתרוג הגזול והיבש פסול. תנו רבנן פרי עץ הדר עץ שטעם עיצו ופריו שווה היה אומר זה אתרוג, רבי אומר הדר אל תהי קורא הדר אלא הדיר שלבהימה מה דיר זה יש בו גדולים וקטנים תמימין ובעלי מומין ובאין קטנים ועד איין גדולים קיימין אף אתרוג יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין ובאין קטנים ועד איין גדולים קימין, וכך ישראל יש בהם צדיקים וביננים תלמידי חכמים ועמי הארץ ובאין קטנים ועד איין גדולים קימין, עד שלא מת משה רבינו זרחה שמשו שליהושע תלמידו ועד שלא מת עלי הכהן זרחה שמשו שלשמואל הרמתי תלמידו עד שלא נגנז אליהו זרחה שמשו שלאלישע בן שפט תלמידו עד שלא מת רבי עקיבה נולד רבי הקדוש.
מ'ת'. עלת חזזית על רובו ניטלה פוטמתו נקלף נסדק ניקב וחסר כל שהוא פסול, עלת חזזית על מועטו ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כשר.
ניקב וחסר כל שהוא פסול. איני והא רבי חנינה מטביל בה ונפיק ואילא הא קא תאני ניקב וחסר כל שהוא פסול, לא קשיא מתניתין ביום טוב ראשון דאוריתא דר' חנינא בשאר יומי דמצות זקינים, ובשאר יומי שפיר דאמי והא איתמר אתרוג שנקבוהו עכברים אמ' רב אין זה הדר שאני נקבוהו עכברים דמאיסא.
<h2>דף לה:</h2>
עלת חזזית על מעטו, אמ' רב חיסדא לא שנו אילא במקום אחד אבל בשנים בשלשה מקומות הוה ליה כמנומר ופסול, אמ' ראבא ועל חוטמו אפילו כל שהוא פסול.
ניקלף, אמ' ראבא האיי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשרה והא אנן תנן ניקלף פסול לא קשיא הא בכולה הא במיקצתה.
<h2>דף לו.</h2>
ניטלה פוטמתו, תאני רבי יצחק בן אלעזר ניטלה בוכנתו. ניקב, תאני עולא בר חנינה ניקב נקב מפולש במשהוא שאינו מפולש בכאיסר, היכי דאמי נקב מפולש כדי שייראה נקב משני צדדים וכמה שיעור איסר כדינרא זוטרא.
תנו רבנן אתרוג תפוח סרוח כבוש שלוק כושי לבן או מנומר פסול, אתרוג כדור פסול ויש אומרין אף התיום, אתרוג הבוסר רבי עקיבא פוסל וחכמין מכשירין, והילכתא כרבנן.
<h2>דף לו:</h2>
גידלו בידפוס ועשאו כמין בוריא אחרת פסול אמ' ראבא לא שנו אילא כמין ביריה אחרת אבל כבריתו כשר.
<h2>דף לז:</h2>
אמ' ראבא הדס במחובר מותר להריח בו אתרוג במחובר אסור להריח בו, מאי טעמא הדס דלריחא עביד אי שרית ליה לא אתי למיקיצייה אתרוג דלאכילא עבידא אי שרית ליה אתי למיקצייה. ואמ' ראבא הדס שלמצוה אסור להריח בו אתרוג שלמצוה מותר להריח בו, מאי טעמא הדס דלריחא עביד כי קא מקצי ליה מיריחא קא מקצי ליה אתרוג דלאכילה עביד כי קא מקצי ליה מיאכילה קא מקצי ליה.
ואמ' ראבא לולב בימין ואתרוג בשמאל מאי טעמא האיי תלתא מצות האיי חד מצוה, אמר ליה רב ירמיה לרבי זריקא מאי טעמא מברכינן על נטילת לולב ואהנך אחריני לא מברכינן אמר ליה הואיל וגבוה מכולן, אי האכי לגבהיה להדס וליבריך לגבהיה לאתרוג וליבריך אמ' ליה האכי קא אמנא לך הואיל ובמינו גבוה.
<h2>דף לט.</h2>
אמ' רב יהודה אמר שמואל כל המצות כולן מבריך עליהן עובר לעשייתן אמ' רב חיסדא חוץ מן הטבילה בלבד מאי טעמא מישום דלא חזי גברא תניא נמי הכי טבל ועלה בעלייתו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה. כד עביד איניש מעקה מבריך אשר קידש' במצו' וצו' על המעקה וכד מתנח מזוזה מבריך ברוך אשר קדש' במצו' וצונו לקבוע מזוזה ומצוה להניחה בתחלת שליש העליון.
<h2>דף מא:</h2>
מ'ת'. יום טוב הראשון שלחג שחל להיות בשבת מערב השבת כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת למחר כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטיל ומבריך, מפני שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון שלחג בלולבו שלחבירו ושאר כל ימות החג יוצא אדם ידי חובתו בלולבו שלחבירו. תנו רבנן ולקחתם שתהא לקיחה לכל אחד ואחד לכם משלכם להוציא את השאול ולהוציא את הגזול מיכן אמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון שלחג בלולבו שלחבירו אילא אם כין נתנו לו במתנה, ומעשה ברבן גמליאל וברבי יהושע ור' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהיו באין בספינה ולא היה לולב אילא לרבן גמליאל בלבד שלקחו באלף זוז נטלו רבן גמליאל ויצא בו ונתנו במתנה לר' יהושע ויצא בו ונתנו רבי יהושע במתנה לרבי אלעזר בן עזריה ויצא בו ונתנו רבי אלעזר בן עזריה במתנה לרבי עקיבא ויצא בו והחזירוהו לרבן גמליאל, למא לי למימר החזירוהו מלתא אגב אורחיה קא משמע לן מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה כדראבא דאמ' ראבא אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא, אמר מר שלקחו באלף זוז ללמדך כמה היו זהירין במצות.
<h2>דף מה:</h2>
כפות תמרים מה תמר זה אין לו אילא לב אחד וזקוף כלפי למעלה כך ישראל אין להם אילא לב אחד לאביהם שבשמים, ותניא [מנחות כ"ז, ע"א] ארבעת מינים שבלולב שנים מיהם עושין פירות ושנים מיהן אין עושין פירות העושין פירות זקוקין לשאין עושין פירות ושאין עושין פירות זקוקין לעושין פירות, העושין פירות זקוקין לשאין עושין פירות אילו תלמידי חכמים שיהו מבקשין רחמים על בעלי בתים כדי שינצלו מכל מיני פורעניות, כיד שלחו מיתם יבעון איתכליא רחמי על עליא שאלמלא עליא לא מתקימין איתכליא, ושאין עושין פירות זקוקין לעושין פירות אילו בעלי בתים שיהו זקוקין לעשות נחת רוח לחכמים ולתלמידיהם.
<h2>דף מו.</h2>
תנו רבנן העושה לולב לעצמו אומר שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה נטלו לצאת בו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב ומוליך ומיביא ומעלה ומוריד, אמ' רבי חייה בר אבה אמ' רבי יוחנן מוליך ומיביא למי שהרוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו.
תנו רבנן העושה סוכה לעצמו אומר שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה ניכנס לישב בה אומר אשר קדשנו במצ' וצונו לישב בסכה, היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר כגון למיכנשה ולמימכה ביסתרקי מבריך שהחינו ואם אינו יכול לחדש בה דבר מבריך שתים אחת אסוכה ברישא ואחת אזמן, והשתא דאמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דמסדר להי כולהי אכסא דקידושא הולכך זמן בין דעושה סכה לעצמו בין דעשה לולב בעצמו לא צריך למימר דסגיא בדכסא.
וכל אימתי דעייל איניש לסכה צריך לברוכי ואפילו עייל ונפיק לגוה עשר זמנין ביומא צריך לברוכי אשר קידשנו במצ' וצונו לישב בסכה, מנא לן מתפלין כל זמן שמניחן צריך לברך עליהן דברי רבי וחכמין אומ' אינו מברך אילא שחרית בלבד, איתמר אביי אמ' הלכה כרבי ראבא אמ' הלכה כרבנן. אמר רב מארי ברה דבת שמואל חזינא ליה לראבא דלא עביד כשמועתיה אילא כל אימת דמתנח מבריך, אמ' מר זוטרא חזינא להו לרבנן דבי רב פפי דכל אימת דמתנחין מברכין רבנן דבי רב אשי כל אימת דממשמשין מברכין.
<h2>דף מו:</h2>
אמ' רבי זורא אתרוג שבירך עליה ביום טוב ראשון ולא התנא עליה ואף על גב דניפסלה אסורה לאוכלה כל שבעה, ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמ' אביי שמיני ספיק שביעי אסורה תשיעי ספיק שמיני מותרת, ואמימר אמר אפילו תשיעי ספק שמיני אסורה, ומרי מר אמר אפילו שמיני ספיק שביעי נמי מותרת, בסורא עבדין כמרי מר, רב שישא בריה דרב אידי עביד כאביי, והילכתא כותיה דאביי.
ואמ' רבי זורא אתרוג שניפסלה אסור לאוכלה כל שבעה, ואמ' רבי זורא לא נקני ליה איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא דינוקא מיקנא קאני ואקנויי לא מקני ואישתכח דקא נאפיק בלולב שאינו שלו, ואמ' רבי זורא לא נימא ליה איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה דקא מגמר ליה שיקרא דכתי' למדו לשונם דבר שקר, וסימן דרבי זורא פסלי'ה לינוק'א שיקר'א.
איתמר היפריש שבעה אתרוגין לשבעת הימים ולא היתנה עליהם אמ' רב כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה אלתר, ורב אסי אמר כל אחת יוצא בה ואוכלה למחר והילכתא כרב אסי, מאי שנא מסכה דאמרינן אסור להיסתפק מיהן עד מוצאי יום טוב האחרון, אמרי גבי אתרוג כיון דביומא הוא מיחייב בליליא לא מיחיב כל יומא ויומא מצוה היא בפני עצמה ושרי אבל סכה כיון דמיחיב בין ביממא ובין בליליא כולהו שבעה כחד יומא אריכא דאמו ואסיר.
<h2>דף מז.</h2>
והילכתא שמיני ספק שביעי מיתב יתבינן בסכה ברוכי לא מברכינן.
<h2>דף מז:</h2>
והילכתא אומרין זמן בשמיני שלחג ואין אומרין זמן בשביעי שלפסח דשמיני רגל בפני עצמו הוא. פייס בפני עצמו זמן בפני עצמו רגל בפני עצמו קורבן בפני עצמו שיר בפני עצמו ברכה בפני עצמה סימן דשמיני פזר קשב.
<h2>דף מח.</h2>
וכד נפקין הלין שבעא יומי בתר דגמר לה לסעודתיה בסכה מפיק להון למאניה מן סכה לביתיה משום יקרא דיומא טבא, ואי אית ליה דוכתא לאותובנון למאניה אילא בסכה פסיל לה לסכתו ויתיב בה דתנן סכה שבעה כאיזצד גמר מלוכל לא יתיר את סכתו אבל מוריד הוא את הכילים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון, והונן בה אין לו כילים להוריד מהו אין לו כלים אילא במאי כו אישתמש אילא אין לו מקום להוריד כליו מה הוא, רב חייה בר אשי אמר רב פוחית בה ארבעה ורבי יהושע בן לוי אמ' מדליק בה את הנר, ולא פליגי הא לן הא להו לבני מערבא דלית להו ספיקא דמערב יום טוב דשלימו להו שבעה יומי דסוכה לבתר דגמר סעודתיה פוחית בה ארבעה, לדידן דאית לן ספיקא דשמיני איכא לספוקיה בשביעי ובאעי למיכל סעודתיה בסכה דקימא לן הילכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן הוה ליה יומא טבא ולא איפשר מיפחת בה ארבעא מדלקינן בה שראגא, הא תינח סוכה קטנה דמיפסלא בשראגא סוכה גדולה במאי פסלינן לה, במאני מיכלא דאמר ראבא מאני מיכלא לבר ממטללתא מאני משתיא במטללתא.
<h2>דף נו.</h2>
והילכתא סכה ואחר כך זמן ואף על גב דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם האכא שאני.
